אנשים שואלים אותנו זאת לפני ההזמנה, ובדרך כלל שואלים את זה הפוך: איזה קצה יותר טוב. אף אחד. הם אותו האי, במרחק כחמש מיילים, והשאלה הכנה היא איך אתם רוצים שיום שלישי ירגיש.
חוף הדרום הוא הקצה שכולם מדמיינים כשחושבים על מיאמי ביץ׳. הוא צפוף, היסטורי, הבלוקים של ארט דקו באמת שווים לראות, וכמעט הכל נמצא במרחק הליכה כמעט מכל מקום. הצפיפות היא תוצרה. אף פעם לא חסר מקום ללכת אליו, וגם אף פעם לא לבד לחלוטין.
חוף הצפון, שבו אנחנו, הוא ההפך. אנחנו ב‑7418 הארדינג אבניו, קרוב ל‑רחוב 74. הבניינים נמוכים, הבלוקים מגורים, והחול בפארק אושנסייד של מיאמי ביץ׳ נמצא כמה דקות הליכה מזרחית לשער שלנו. הוא רחב וריק יותר מהחול בדרום, כי רוב המבקרים לא מגיעים כל כך רחוק. חנויות באל הובר נמצאות שתי דקות הליכה, וסורף סייד ממש ליד. זהו מיאמי האיטי.
מה שאתם מוותרים עליו בקצה הזה הוא הקרבה. המסעדות המפורסמות, המוזיאונים, רובע ארט דקו וחיי הלילה הם נסיעה דרומה בכביש קולינס, לא הליכה. אורחים שרוצים להיות בין כל זה כל ערב יהיו טובים יותר בדרום, ונאמר זאת. אורחים שרוצים חוף בשעה שמונה בבוקר ורחוב שקט באחת עשר בלילה יהיו טובים יותר כאן.
דבר נוסף שכדאי לומר בפשטות, כי הוא מחליט עבור רבים: ההבדל חד בלילה. שני הקצוות חולקים את אותו האוקיינוס ואת אותה זריחה. הם נפרדים אחרי ארוחת הערב.